שלט "ברוכים הבאים", קידם את פנינו כשנכנסנו במוצאי שבת בשערי מחנה האתחול. מדריכות המחנה הנלהבות דפנה ומירב, הציגו את עצמן וגרמו לנו מיד עם ההתחלה להרגיש רצויות. הן נתנו לנו סקירה כללית של התוכנית והסבירו למה אנחנו יכולים לצפות במהלך שהותנו כאן. הייתה לנו גם הזדמנות להציג את עצמנו , משקלנו ויעדי הירידה הרצויים של כל אחת ואחת מאיתנו מה שעזר לכולנו להרגיש נינוחות ובעיקר עם תחושת הקלה. בהמשך הדגישו המדריכות על שמירת כללי המחנה, הנחיות הבטיחות ולוח הזמנים לימים הבאים. הן גם סיפקו לנו מידע מפורט על הארוחות, הפעילויות הגופניות על כל סוגיהן והפעילויות השונות שתוכננו בהמשך לשהותנו.
בוקר יום ראשון ואני שומעת קריאות מהדהדות בבית, בוקר טוב, בוקר טוב לכולן, התעוררו, נשמות יפות! זה הזמן להתחיל ולנצל את היום, להתעורר בבקשה, אני פוקחת את עיניי ומגלה שהשעון מראה 6:00 בבוקר, אוי ואבוי, נראה שהן עם אופטימיות מוגזמת כאן, אני מאוד מתקשה להתעורר בשעה כזו.
6.30 המדריכה הנלהבת, דפנה, מובילה אותי לחדר של מאזני השקילה שממוקם בסמוך לחדר שינה "אני יודעת שזה קשה ושיש רגעים שאת רוצה לשבור את המאזניים למאות פרוסות קטנות, אבל שתדעי, אנחנו כאן כדי לתמוך בך וגם לעזור לך, להרגיש קלה כמו פופקורן". השקילה מעוררת בי מוטיבציה ותחושת סיפוק ומזכירה לי לשם מה הגעתי.
7.00 אנו מתיישבות לארוחת בוקר, כאן מתעקשים על צריכת מזון תוך 45 דקות מרגע היקיצה וזאת כדי לחזור ולהגביר את רמת חילוף החומרים אחרי שנת הלילה. 2 פרוסות הלחם המרוחות בגבינה כל כך דקות, שגורמות לי להרגיש שכרטיס האשראי שלי יותר עבה.
7.30 יצאנו ל "טיול הליכה" כך קוראים לזה כאן, "שרכו את נעלי ההליכה והתכוננו להרפתקה בטבע שתגרום ללב שלכן לרוץ מהר יותר מריצת מרתון. ניקח אתכן בשבילים ציוריים שבהם תוכלו לאמץ את היופי של החוץ תוך התחזות לספורטאי אולימפי" שואגת מירב, המדריכה הנוספת בקולה הרם.
להמשך קריאה מלא של כל הפרקים יש להיכנס לקישור ולגלוש לתחתית העמוד
